מושב בני עטרות הוקם על אדמות המושבה הטמפלרית "וילהלמה".
המטמפלרים, בני כת "טמפלר", התיישבו בא"י מתוך החלטה לחיות ולהפיץ את אמונתם המיוחדת בארץ הקודש, ומתוך אמונה שיש לעבד את אדמתה. חברי הכת הנוצרית רכשו באמצע המאה ה- 19 אדמות מהסולטן התורכי - עות'מאני, והקימו בארץ מספר מושבות בצפון ובמרכז, ביניהן וילהלמה. ההתיישבות המטמפלרית היוותה גורם חלוצי בהתפתחות הארץ ובתחומי ההתיישבות, חקלאות מודרנית, מלונאות, תחבורה, תעשייה, מסחר ובנייה.
המושבה הטמפלרית "וילהלמה" הוקמה בשנת 1902 בשטח של 8,900 דונם.
שמה המלא היה "וילהלמה - חמידיה":
* "וילהלמה" ע"ש וילהלם השני, ולזכר ביקורו בארץ שנת 1898.
* "חמידיה" ע"ש הסולטאן עבד אלחמיד השני, כאות אהדה לברית גרמניה - תורכיה.
בשנת 1953 שונה שם המושב ל- "בני עטרות".
רחובה המרכזי של המושבה וילהלמה נמתח בכיוון צפון מזרח-דרום מערב, ונחצה ע"י שני רחובות ניצבים. שיקולי התכנון במושבה הוכתבו ע"י תנאי הקרקע וע"י כיווני הרוחות, בשל הרצון לניצול הבריזה בכיוון מערב - מזרח. מערך רחובות זה, המוגדר כ"צלב כפול", היה מחוייב המציאות, בשל פני השטח, ובשל הרצון לאפשר חלוקת שדות צמודה למגרשים.
מאחורי מבני המשק נשתלו גני ירקות, ולאורך הרחובות, משני עבריהם, ניטעו אקליפטוסים.
מרווח מיוחד הושאר למדרכה להולכי רגל.
עיסוקם העיקרי של התושבים היה חקלאות, המבוססת על משק מעורב שכלל: מטעים, ירקות, גידול דבורים, מחלבה, תברואה, כרמי ענבים והדרים ומשק חלב שתוצרתו נמכרה בין השאר לתושביהם היהודים של יישובי הסביבה.
בנוסף לחקלאות, הוקצו קרקעות לצורכי ציבור: בית ספר, בית קהילה וכו'.
בשנת 1947, פינו הבריטים את אחרוני הטמפלרים מארץ ישראל. חלקם שבו לאירופה וחלקם עברו לאוסטרליה.
הרחובות ובתי המושבה שניבנו בדגם הטמפלרי האופייני, השתמרו כמעט במלואם, גם לאחר הקמתו של מושב בני עטרות.
מושב בני עטרות הוא מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית. המושב הוקם בשנת 1948 ע"י חקלאים מפוני עטרות שאליהם הצטרפו משפחות משאר-ישוב ושתי משפחות מבן שמן ומנציח בשמו את מושב עטרות, שישב מצפון לירושלים ופונה במהלך מלחמת השחרור למושבה הטמפלרית הנטושה וילהלמה.